Followers
Archives
- March 2016 (1)
- February 2016 (2)
- January 2016 (4)
- December 2015 (3)
- November 2015 (3)
- October 2015 (2)
- September 2015 (5)
- August 2015 (3)
- July 2015 (7)
- June 2015 (5)
- January 2014 (3)
- December 2009 (1)
Categories
רשומות פופולריות
-
סיכום אחרון, תדרוך קצר, המדים מצטיירים כצלליות מול הפנסים. החשכה – בת לוויה נאמנה, לפעמים מושיעה, לפעמים משלה – מכתרת את החבורה, מאגפת מ...
-
היא תופרת אותי תפר אחר תפר, מניחה את ידיה על ברכיה ואומרת: "תינוקי, אני יודעת מה אתה מרגיש, הרי מי אם לא אני תופרת אותך בכל ליל...
-
מביט ממרחק של נשימה על החיים שחייתי עד כה. הם לא קצרים ולא ארוכים, אפילו בשביל חייל. איני מוכן למות עדיין, אבל ראיתי די וחוויתי מספיק כד...
-
אני לא מאמין בכאלה דברים. אבל בניה נקרא על שמו של אחד מגיבוריו של המלך דוד גם אני ואליאב היה אחיו הבכור של המלך דוד
-
בסוף נכנסתי לאחד המקלטים של האגודה כדי לאמץ חתול. לא היה אכפת לי המין, אבל התעקשתי על גור קטן ככל האפשר. נואשתי מלקוות שאשתי תחזור בה ות...
-
"בסוף השבוע הקרוב נוכל לעשות את זה שוב?" שואלת, וטומנת את ראשה בירכיי. "ברור שנוכל, איזו שאלה, אנג'ל," מניח את...
-
כל מי שמגיב דרך דיסקוס יכול לקבוע הגדרות כדי לקבל אך ורק את התגובות שממוענות אליו ספציפית (כמו שזה קורה בישרא). ככה :
-
אני זוכר ילדה קצת מפוחדת, קצת אמיצה, קצת חכמה וקצת טיפשה. קצת ממי שהיא היום וקצת ממי שהייתה לפניי. אצבעותיה אחזו בידי בחוזקה, ולמרות שיד...
-
מגע שפתייך על פניי מותיר שובל של לחות ותשוקה בשוליים. יש בך דבר-מה בפניו איני מסוגל לעמוד. דבר-מה ממכר, רך ומלטף. כשאת מחככת את לחייך בל...
-
היא קושרת את עיניי כדי ללמד אותי לעשות אהבה במילים. כפתורים נפרמים, פרטי לבוש נוחתים על הרצפה, האריג נוגע ברגלי. שיניה אוחזות בשפתי התחת...
BlogRoll
-
-
בדידות בצמרת2 years ago
-
כתובת מעבר6 years ago
-
פרידה, והצורך בצורך6 years ago
-
-
-
ורד לבן / פרק שני8 years ago
-
Permission to be bold?8 years ago
-
האביב הגיע לדיסקוס!8 years ago
-
בין מורשת לדת8 years ago
:My friends said
Saturday, December 26, 2015
מגע שפתייך על פניי מותיר שובל של לחות ותשוקה
בשוליים. יש בך דבר-מה בפניו איני מסוגל לעמוד. דבר-מה ממכר, רך ומלטף. כשאת מחככת
את לחייך בלחיי, ומפשיטה אותי מבגדיי, ספוגי השנאה, ועושה אתי אהבה, אני יודע מדוע
חזרתי הביתה, אחרי שבוע של ניתוק.
זרועותיך החשופות מונחות ברוב חן לצידי גווך החטוב,
שיערך מכסה את כתפיך, עורך המוזהב משיב השתקפות אל הזריחה. אני מאוהב, אנג'לינה,
אני מאוהב בך. לא אוהב, ולא מורגל. אני צמא וזקוק. לך.
הצלילים הנבלעים בהוויה העדינה והנקבובית של הכפור,
מנגנים ג'אז. לא ידעת שאגיע הביתה, אבל גם הערב הכנת לקראתי את העולם. מזגת את
הוויסקי, ערכת את השולחן והצבת צלחת אחת עבור האהוב. האהוב הנעדר.
אני מתנצל, אנג'לינה, גם כשאני כורע על ברכיי,
מקיף אותך בידיי ומצמיד את בטנך אל אוזני, וממלמל אל העובר: "אני כאן, אתה
שומע אותי?" אני מתנצל, גם כשאנחנו עושים אהבה ומגע שפתייך מותיר
שובל של לחות על פניי, ואפילו כשאת נאנקת ונאנחת למגע ידיי ואני נשבה ונמס בתוכך.
אם לא אחזור טרם יבקיע אל העולם, ספרי לו את כל
מה שדיברנו עליו: על הזמן השאול בו אנחנו חיים, על רגעי האושר המועטים
בהם זכינו, על ההתאהבות שמעולם לא הבשילה להיות ההרגל שבאהבה. וכשיתבגרו, ספרי להם
על העוצמה, על הבערה ועל התשוקה בשוליים של הלחות. ספרי להם שנלחמתי מתוך אמונה
שהם לא יאלצו להלחם, למרות שאני יודע שזאת תהיה גם מנת חלקם. ספרי להם שהתפללתי "שמע
ישראל", למרות שהיה שם הכל פרט לאלוהים. ספרי להם, אנג'לינה, שלמרות שלא
הצלחתי להעניק להם עתיד טוב יותר, מתתי למען התקווה.
הצלילים הנבלעים בהוויה העדינה והנקבובית של הכפור,
מנגנים ג'אז, כמו שאני אוהב. את מושיטה אלי את ידך ומזמינה אותי לרקוד בשלוליות של
גשמי מאסף שהחורף השליך מעליו בנסיגתו. האור המפציע מתגבש לבוקר אביבי בסוף דצמבר, ומצית
בפניני דמעה את הטל על קרסוליך, כשאת מושכת אותי אל האדמה הלחה ובחסות שמי התכלת,
אשר אורם טרם צבר את מלוא בהירותו, מממשת בי את געגועיך.
הלוואי והיית ערה עכשיו כדי לראות אותנו
בערוגה של נרקיסים זהובים. אני חושב שמחצתי אחד תחת גבי. לא נורא, העיקר שהם עלו.
בשנה הבאה, אחרי שתלדי, גם הם יכפילו את הפקעות והעולם שלנו יהיה יפה אף יותר. את איילת
השחר שלכדתי, אשמור עבורך בתוך כף ידי.
0 comments:
Post a Comment
אשמח לקרוא מה אתם חושבים על מה שכתבתי.